הלכות טהרת המשפחה- זמן הטבילה

מכון טהרת המשפחה   ה´ תמוז ה´תשע"ט
הטבילה- זמן הטבילה

הטבילה

זמן הטבילה

מן התורה, נדה טובלת לאחר שבעת ימי נידותה, אור ליום השמיני. זבה טובלת ביום השביעי לספירת הנקיים. "בנות ישראל החמירו על עצמן" שכל הנשים בימינו נידונות כזבות, וצריכות שבעה נקיים.

לפי זה, ניתן היה לטבול מבוקר היום השביעי לספירת הנקיים, אולם בגלל שתי גזרות חכמים (גזרה "שמא תראה ותסתור" וגזירה משום "סרך ביתה"[1]) אין אשה טובלת אלא בלילה, לאחר צאת הכוכבים של היום השביעי לספירתה[2]. גם אם דוחה טבילתה ליום אחר, טובלת אחרי זמן צאת הכוכבים.

אולם, במספר מקרים הקלו הפוסקים והתירו טבילה ביום השמיני, ולעיתים אף ביום השביעי:

א.      אונס - היתר טבילה ביום השמיני

במקרה של אונס כללי (למשל: הפסקת חשמל במקוה שאי אפשר לטבול בחושך, וכן ישוב שאין בו מקוה ונשים חוששות לנסוע בלילה לישוב אחר כדי לטבול שם), התירו הפוסקים לכתחילה לטבול ביום השמיני[3]. היתר זה קיים בתנאי שהאשה תחזור לביתה אחרי צאת הכוכבים, או שבעלה יחזור לאחר צאת הכוכבים, או שתחזור קודם אך עד צאת הכוכבים לא תודיע לבעלה שכבר טבלה.

בדרך כלל עוסקים הפוסקים בדוגמאות של אונס כללי[4], כדלעיל. אולם, אשה שמסיבה אישית לא הצליחה להגיע למקוה אור ליום השמיני, אין לה היתר לטבול ביום השמיני.

אף על פי כן, אם החליטה לדחות טבילתה מחמת צניעות, כדי שלא יראו ילדיה שהיא חוזרת מטבילה, יש מהפוסקים שהתירו לה לטבול ביום השמיני, ואף כאן תמתין מלהודיע לבעלה, כאמור לעיל[5].

ב.      אונס - היתר טבילה ביום השביעי

  1. כשלא תוכל לטבול זמן ארוך

יש מהפוסקים שכתבו, שאם בעל ואשה נוסעים יחד לזמן ארוך למקום מרוחק שאין בו מקוה, ואם לא תטבול ביום השביעי, לא תמצא מקום לטבול, רשאית לטבול אף ביום השביעי. וכן בכל אונס מתמשך, שאם לא תטבול ביום השביעי לא תוכל לטבול במשך זמן ארוך, התירו הפוסקים טבילה ביום השביעי[6].

אף בזאת, תסתיר טבילתה מבעלה, ובכל מקרה ינהגו באיסור ביניהם עד צאת הכוכבים.

  1. מקום מרוחק, טבילה בליל שבת

אשה המתגוררת במקום בו אין מקוה וצריכה לטבול בישוב סמוך, אם חל ליל הטבילה בשבת ואינה יכולה להגיע למקוה, התירו לה חלק מהפוסקים לטבול ביום השביעי "סמוך לחשיכה", בזמן שתספיק להגיע לביתה בערב שבת לפני כניסת שבת[7]. אף כאן, לא תפגש עם בעלה אלא לאחר צאת הכוכבים.

  1. כלה ערב חופתה

לכתחילה, כלה תתחיל לספור את שבעה הנקיים לפחות שמונה ימים לפני החופה (למשל, אם החופה אור ליום רביעי, תעשה הפסק לכל המאוחר ביום שני בשבוע הקודם, כדי שתוכל לטבול אור ליום שלישי). אולם, אם לא הצליחה לעשות הפסק אלא שבוע לפני חופתה, התירו הפוסקים שתטבול ביום השביעי, ובתנאי שהחופה תהיה לאחר צאת הכוכבים[8].

דחית טבילה

נכון וראוי שתטבול האשה מיד בסיום שבעת הנקיים ולא תדחה את טבילתה[9].

אם רוצים בני הזוג לדחות את הטבילה (ולא מחמת סיבות של מה בכך), יכולה האשה (בהחלטה משותפת של שניהם!) לטבול במועד אחר[10].

גם אם ידוע מראש שהאשה לא תטבול בסיום ספירת הנקיים, מומלץ לסיים את שבעת הנקיים ולהמתין עם הטבילה (ולא לעכב את תחילת הספירה והבדיקות). אשה שסיימה לספור את שבעת הנקיים וטרם טבלה, אינה צריכה להמשיך ולבדוק עד שתטבול (בשונה מכלה, שדינה יבואר לקמן).

גם כשבעלה לא נמצא בבית בליל הטבילה המתוכנן (אלא משרת בצבא וכדומה), עדיף לסיים את ספירת הנקיים. אם רוצה, יכולה להמתין ולטבול רק בלילה הסמוך לחזרתו[11]. אם בכל זאת טבלה, יש שחששו לפגיעתן של רוחות רעות, וייעצו לאשה שתניח בלילה סכין תחת הכר, עד שישוב בעלה[12].

 

לשאלות בהלכות טהרת המשפחה

ניתן להתקשר 052-3003227

המכון לטהרת המשפחה.



[1] כמבואר לעיל בהשתלשלות ההלכה בעמ' ***.

[2] זמן צאת הכוכבים הוא כ-20 דקות אחרי השקיעה.

סימן לתזכורת זמן הטבילה: באותו יום בשבוע בו בדקה אשה את בדיקת הפסק הטהרה, בשבוע שלאחריו טובלת לאחר צאת הכוכבים. לדוגמא: אשה שבדקה בדיקת הפסק טהרה ביום שלישי לפני השקיעה, תטבול ביום שלישי הבא לאחר צאת הכוכבים (ליל רביעי).

[3] שולחן ערוך, סימן קצז, סעיף ד.

[4] פתחי תשובה, סימן קצז, ס"ק יא: "לכאורה נראה דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר".

[5] שו"ת רב פעלים, יורה דעה, חלק ב, סימן לג. מובא בדרכי טהרה (פרק יז, סעיף ח) ובטהרת הבית (סימן יד, סעיף ה).

[6] עיין שבט הלוי, סימן קצז, סעיף ד, אות ב; ועיין טהרת הבית, סי יד, משמרת הטהרה, ס"ק ה, עמוד תצט.

[7] סדרי טהרה, סימן קצז, ס"ק ט, בשם שו"ת עבודת הגרשוני (סימן כ); חכמת אדם, כלל קיח, סעיף ו.

נימוקם של המתירים: א. שיטת ר"ת (טור, סימן קצז) המתיר לטבול בשמיני "סמוך לחשיכה". ב. גם ביום השביעי, רק אם טובלת במשך היום יש גזרה שמא תשמש עם בעלה ותראה ותסתור. אולם אם טובלת "סמוך לחשיכה", אין בכך אלא גזרת "סרך ביתה". ג. במקום שיכולה לטבול בשביעי בלילה, לא התיר ר"ת לטבול בשביעי סמוך לחשיכה. אולם אם אינה יכולה לטבול בלילה, גם ר"ת יתיר. המצוה להקדים עונה ביום אחד דוחה את גזרת "סרך ביתה".

[8] רמ"א, סימן קצז, סעיף ג; ועיין ש"ך, שם, ס"ק ט; השגת הבאר היטב, שם, ס"ק ח; דגול מרבבה על הש"ך (שם); פתחי תשובה, שם, ס"ק י.

[9] במספר מקומות (יומא, דף ח, עמוד א; נדה, דף ל, עמוד א; שבת, דף קכ, עמוד ב) מעלה הגמרא אפשרות שתנאים חלוקים האם טבילה בזמנה מצווה או לא. הטבילה האמורה היא טבילת נדה בתום שבעת ימי נידותה או טבילת זבה בתום שבעה נקיים. טעם הטבילה, כדי שלא תהא טומאה על האדם.

בימינו, שאשה טובלת אחר 11 ימים מראייתה (4+7) או אחר 12 ימים (5+7), למעשה בטלה החובה שלא להשהות טומאה על עצמו. אף על פי כן כותב הבית יוסף (סימן קצז, סעיף ב) שיש הסוברים שאשה חייבת לטבול מיד כאשר מתאפשר לה לפי התקנות שתיקנו חכמים. לדעה זו, גם כאשר בעלה אינו נמצא, מצווה עליה לטבול. דעה אחרת (ר"ת) היא שאין חובה לטבול אלא כאשר בעלה בעיר, כדי לא למנוע חובת עונה, וכן פסק השולחן ערוך (סימן קצז, סעיף ב).

[10] בזוהר הקדוש (פרשת משפטים, דף קיא, עמוד א; מוזכר בבית יוסף, סימן קצז, סעיף ב) מובא, שאין לאשה לדחות את טבילתה כדי לצער את בעלה. מדבריו משמע, שמותר לדחות את הטבילה כשיש איזו סיבה לכך, ובפרט שלהלכה הוכרע כי "טבילה בזמנה אינה מצווה" אלא רק הנהגה ראויה כדי שלא לבטל מצוות עונה ופריה ורביה (עיין בטהרת הבית, סימן יד, משמרת הבית, ס"ק ב).

[11] שבט הלוי, סימן קצז, סעיף ב, אות א; טהרת הבית, סימן יד, סעיף ב.

[12] אף שאין לדבר מקור בש"ס ובראשונים, מובא בשו"ת שבות יעקב (חלק ג, סימן עז) "שיש חשש סכנה לטבול אם אין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין, שמהאי טעמא מניחין אצלם תינוק וסכין תחת הכרים". וכך מובא בדרכי טהרה (פרק יז, סעיף ד).


          ברצונך להנציח את יקירך במקום זה? התקשר 0544-385379

 
בית המדרש לתורה והוראה (ע.ר) אלון מורה – שכם
ד.נ לב השומרון 44833, טל: 02-9973905 פקס: 02-9973965 mosdotelm@gmail.com

כיפה, יהדות, שאל את הרב, פרשת השבוע