הסוד של "הסוד" (The Secret)

שאלה

לאחרונה מופץ באינטרנט סרט בשם "הסוד": http://www.hasod.co.il/hasod.htm (מצורף הקישור לצפייתו), הסרט דן בעצם על ענין האמונה והשמחה, הייתי שמחה לדעת כיצד סרט זה משתלב עם היהדות ואם בכלל.

תשובה

שלום וברכה, [מהו "הסוד"?] הרעיון שעליו מבוסס "הסוד" (The Secret), הוא אמונה בכח היקום המעניק לנו את כל מבוקשנו ורצוננו. אם תרצו משהו באמת - העולם יתאים את עצמו לכח הרצון שלכם ותקבלו את מבוקשכם. הבעיה היא, לטענת המפרסמים, שהתרגלנו כלל לא לבקש, או לבקש רק את המינימום, או גרוע מכך, לבקש דברים ולחשוב בצורה שלילית ולכן נגרמות לנו תוצאות מציאותיות גרועות ופוגעות. אם תרצו לפתור את הרעב והעוני בעולם - פשוט תחשבו באמת שיש די אוכל וכסף לכולם. דוקא העיסוק ברע, גם כשמנסים להלחם בו ולכחידו - מוסיף ומגביר את כוחו והופעתו בעולם. הוסיפו אור - ברצונכם, בדמיונכם, במחשבותיכם - והבאתם ברכה ושפע לעצמכם ולכולם. כה פשוטף, שעד שלא תנסו - לא תאמינו איך זה קורה, תחשוב טוב - יהיה לך טוב - ומיד תראו תוצאות מדהימות. ******** דומני, שגם אם לא דייקתי - אלו העקרונות הבסיסיים המובאים בסרט, ונשמעים, כבכל סרט תדמיתי, משכנעים ואמיתיים בפשטותם. על כגון זה נאמר: איך לא ספרו לנו על זה קודם? האמת היא, שאפשר להתבונן בטרנד הזה בעין טובה, ולהסכים ולחזק את הכוחות המעוניינים להביא טובה, ברכה ושפע לעולם מלא סבל וקשיים. אין ספק, [שכח הרצון, החשיבה החיובית (אפקט פיגמליון), ובעיקר כוחן של האמונה והתפילה - עצום לאין ערוך.] אבל, כדאי להשתחרר מהמחשבה הפשטנית התופסת את העולם והקב"ה כפועלים כמו מכונה למשקאות קלים, שמכניסים מטבע, לוחצים על הכפתור ויוצאת פחית. העולם של האדם המאמין לא בנוי על חיים של תן וקח, אם תעשה משהו תקבל מיד את הדבר. החשיבה הילדותית קוסמת לנו ומפתה. היא הופכת את החיים לפשוטים יותר, למובנים וברורים יותר. אמת, לעיתים יש צורך במחט שתפתח את הפתח הראשון וממנו יפתח האולם ("פתחו לי פתח.."), אבל לא תמיד "חתיכת הבד" לכיסוי הראש, כפי שמבטיח הרב אמנון יצחק שליט"א, היא המפרידה בין האשה לבין הילד שהיא כה מבקשת. ואל תקחו את הרב אמנון יצחק כדוגמא לכך שזה עובד, כי אדרבה, היוצא דופן, הוא עצמו מלמד על הכלל, ובנוסף, לברכתו של צדיק, לכוחו של ציבור המברך ומאמין, ובמיוחד למוכנותו של האדם לעשות צעד ראשוני ולהפתח מתוך מסירות וקושי (גם אם היא נובעת מתוך רצון לקבל משהו בשכר זאת) - יש להם בהחלט ובהחלט משמעות ומקום לפתוח שערים ודלתות שהיו חסומות מסיבות כאלו ואחרות. כשלא מצליחים לפתוח את הדלת עם המפתח הרגיל - לפעמים צריך להשתמש בגרזן. חשוב לשים לב, שזו לא הדרך הרגילה והסטנדרטית, ובודאי שלא פותחים כך דלת לפני שמנסים עם המפתח - אבל לפעמים... רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן: מהו דכתיב: ואני תפלתי לך ה´ עת רצון? אמר לו: שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים... אמר רב ענן: [אף שערי תפילה אינן ננעלים לעולם], דכתיב: כה´ אלהינו בכל קראנו אליו... אמר רבי חייא רבה: כתיב: קוה אל ה´ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה´ - הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך. (דברים רבה ב´) ****** בנוסף, בסוף הסרט (בחלק התשיעי והאחרון, למי שהחזיק מעמד וראה את כולו), מתברר, שהנחות היסוד של "הסוד" מובילות לכיוון אנטי-אמוני. אמירות כמו "אף אחד לא ישפוט אתכם" מתוך מחשבה ש"אין מטרה אלא זו שתבחרו, כשמטרה הראשית שלכם היא - להיות מאושר" - שוללת את מציאותו של בורא ומשגיח, המעניק שליחות ותפקיד לכל נשמה ואדם. זוהי בעצם נקודת ההבדל בין תורות המימוש העצמי, המעודדות ובצדק את מימוש הפוטנציאל האדיר והלא ממומש הגלום בכל אדם, אך המטרה שלהן היא: "לכו אחרי האושר שלכם" - וזה העיקר. אתם במרכז, ולא אף אחד אחר. מה שתעשו ותרצו - זה מה שחשוב. הכל למען האושר האישי. האמונה מקבלת את העקרון האמיתי שיש צורך לממש ולהגשים את הכוחות שבנו, אך לא רק כבקשת אושר פרטית, אלא [כחובה, כאחריות מוסרית (אישית-לאומית-עולמית) לממש את עצמנו וכוחותינו, להיות שליחים של בורא עולם, למצוא את תפקידנו, איך להיות ישרים וטובים] (במובן הרחב של הדברים ועד דקדוקי המצוות המעשיות). לא ה"אני" במרכז, אלא בורא עולם, וכשמחוברים באמת ליוצר ולמקור כל הכוחות, המחיה ונותן חיים לכל חי - אפשר להגיע למיצוי ומימוש שלא הכרנו ("ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה", שמות לד´). [אותם עקרונות, לפעמים אותם כלים, אבל בכיוונים הפוכים לגמרי.] אני או "הוא"? אושר חיצוני, למה שטוב "לי" או אושר מלא מתוך הענקה והשפעה לבריאה כולה? [התפילה, הרצון, האמונה] - הם צינורות שמחברים אותנו למקור הטוב והשפע, אך קשה שלא להזכר בסיפור המפורסם (תענית כה´ א´) על ר´ חנינא בן דוסא ואשתו המקבלים רגל של זהב מן השמים ומבקשים להחזירה כשמתברר להם שלעתיד לבוא יחסר שולחנם רגל אחת. אין צורך להשאר בקטנות, בצמצום ובדוחק הפוגעים (בלי להכנס לדיון ב"פת במלח תאכל וכו´"), אלא להכיר בדברים שהאדם צריך להם, ככלי עזר להוציא לפועל את ייעודו ושליחותו בעולם, ולא כדברים בעלי ערך עצמי, שלעיתים עיקר העיסוק שלנו מתמקד במרדף אחרי האמצעיים, במקום להקדיש את זמננו ומרצנו למימוש והתעסקות עם המטרות החשובות באמת. להשלמת התמונה, בלתי אפשרי שלא להוסיף מאמר על "הסוד" מאתר "אש התורה", כהשלמה לצדדים נוספים : http://www.aish.com/hsociety/arts/The_Secret.asp בברכה ובהצלחה לכולנו אמיר